נובה – אוקטובר
אוקטובר
בין כרמי גילה לשדות פלישתים
אני רוקד
ובידי רובי
ומסביבי רוקדים אחיי
שרים כמו זאבים
שירה של צחוק ושל כאב
את שיר הכדורים
חומקים בין הדמעות
טובעים בתוך עשן
ושתי ידיי
אוחזות פלדה
טובלות לעד
בדם
היינו שם
אני ואת
היינו יחד
וכעת על פני שדות
את
את ראשך הנחת
בין כוכבים
לבין חמה
בין מלאכי מרום
אני צועק
אני בוכה
מצדיע לזכרך
ואז עובר לדום
כי את הלכת
והכאב נשאר
כי זה נגמר
הכל נגמר
והכאב נשאר
והכאב נשאר
כן, הכאב נשאר
רק הכאב נשאר
אני אחזור!
אני אחזור!
אני אנקום!
