הם מצאו אותו
שוכב
פצוע
על החוף
מסביבו
רק
האינסוף
הוא לא זכר
את
שמו
אבל
מעל ראשו
זהר
כוכב אדום
על פני
הים
ו-מתוך
אישון עינו
הביט בזעם
ה-שטן
הם קראו לו:
“שחור הזקן”
הוא שייט לו
בין איי הים
שמו הטיל אימה
ב- לבבות
כל שוכני על-חוף
הוא צד ו- שדד
את כל ספינות
יורדי ה-ים
מ- אביב עד בוא ה-סתיו
לאור ירח ו-כוכב
עד בלי סוף
ו-בחורף הוא שט
אל תוך
עין ה-סופה
ו-נעלם
ב- לב ה-ערפל
מכשפות ה-ים
הגנו עליו
הן העניקו לו
נעורי נצח
ו-חיי עולם
כל סתיו
עם מנחות עולה
אליהן הוא שט
ב-חזרה
עם יין
פנינים
ו-אוצרות זהב
כל ציי מלוכה
לא יכלו
כ-נגד
זעם ספינותיו
מכשפות ה-ים
הצילו את חייו
הן אהבו את ניגון
שירת מיתרי
ליבו
כפי שבנות תמותה
לא יידעו לאהוב
לעולם
הן קראו לו:
“שחור הזקן”
מכשפות הים
אספו את
רסיסי נפשו
השבורה
בחזרה
הן ברכו
את נשמתו
הארורה
הוא
לא ימות
לעולם
תם ונשלם
תם ונשלם
טעם מלח הים
זעם הגלים
ו-שאגת התותחים
שחור וזהב לנצח
על פני הים
האופק האדום
ו-להבות הגיהנום
חרבות שלופות ו-דם
שברי ספינות טרופות
ו-קרבן אדם
ל-אלוהי הים
נעורי נצח
ו-חיי עולם
שתי עצמות צלובות
על ים אפל
הוא הפך לאגדה
לא עוד אדם
שחור ו-זהב לנצח
על פני הים
הוא לא ימות לעולם
“שחור הזקן”
הוא לא ימות לעולם
“שחור הזקן”
