אהובי הלך
לא עוד ישכב במיטתי
הוא עזב עם שחר
חמק מתוך ביתי
והוא עוד כה צעיר
איכה ילך לתור עולם
מלאכי מרום
שימרו עליו מפני שדי הים
הלך לצוד אוצרות
כדי לקנות בם את ידי
טיפש, הלא ידע
שלו לעד ליבי
הוא היה אהבתי הגדולה
האחרונה
הרוח שרה את שירו
אלת גורל אמרה דברה
בחלומי יחזור אחר
כולו אפל
כולו בוער
והוא לכן קודק
אני עומדת על החוף
צופה הרחק
אולי אני טועה
אולי הוא עוד ישוב
ישוב בחזרה
ישוב בלב שוחק
ושיערי הרך
רוקד ומתבדר
אותי ראה אחר
פוסידון
אל הים המר
[קפצה היא מהמצוק?
או גל ידו אותה חטף?
איש אותה
שוב לא ראה
בין שוכני על חוף]
