אני אגע באפילה שבתוכי
אני אפסע אל תוך החשיכה
אני אביט בה
בעיני זאב
כמו טורף נורא
בלא חמלה
בלא מורא
אני אלך שוב
בנתיבי התבערה
לה שוב אקריב
את נשמתי הארורה
כמו קורבן עולה
כי אין ברירה
אין נתיב אחר
או דרך חזרה
מתוך תמרות עשן
בשמי היא שוב תקרא
לפסוע על הדגם
בו כלואה נפשי
להיות חופשי
להיות אחד
עם השמש השחורה
האש קרה היא כה קרה
היא כמו מראה
והיא בוערת
פורשת את כנפיה ועולה
כמו הורוס
מול זעמו של סת
זוהרת
בעינו הנוראה
של רע
איני פוחד או מתאווה
גם איני רוצה דבר
האנשים שמסביבי
נמשכים אליה
כמו פרפים ללהבה
אני יודע מה טיבה
אני יודע מה היא
אך הם לא חשים כל סכנה
הלפיד שבידי צורב אותי
הזמן אוזל
הזמן כמעט נגמר
כל חבריי נושרים
כמו עלים ברוח סתיו
כמו דמויות
בחפיסת קלפים
נופלים ובוערים
עד שלא נותר מהם
דבר
והשדים באפלה
צוחקים ומהסים
ממתינים לכשלוני
אבל אני אשלוף שוב את חרבי
ואלחם בכל מי שיעמוד מולי
כי למות או לנצח בעבורי זה היינו הך
ובדרכי אפסע כמו אל
דרך תוהו מתגלגל
רושם ומפסל שוב
את דמותי
אני אברא בתוך האש
אני אתווה את הנתיב
אני אזהר
כמו שקיעה שחורה
הדגם חי בתוך דמי
ואילו הם
לעולם
לעולם
אינם לומדים
הקשיבו אש ולב שחור
אני אפסע ואעבור
את נקודת האל-חזור
אני אזהר כמו מטח של זיקוקים
בהבזק של תהילה
וכשאפסע שוב בנתיב
שרשמתי בדמי
אחזור להיות אחד אתה
אחזור להיות
שוב
אגדה
