[בשנת 202 לפני הספירה מת בקרב
הגנרל הגדול קסיאן ג’י יו מלך צ’ו המערבית
אציל, פרש, סייף, קשת, צייר, משורר, טקטיקן ואסטרטג מרהיב
שהצליח להביס את שבט ה-קין (על שמו נקראת היום סין)
בשם שבט ה-צ’ו ולחצוב לעצמו מדינה מתוך האימפריה הסינית.
אהוב על חייליו ואשתו מיאו-גה
סיפור אהבתם מושר עד היום בכל רחבי סין
נבגד על ידי יועצו, שגילה לאוייב כיצד להביסו.
העניין היה במשרוקית המסורתית של שבט הצ’ו – בה השתמשו חייליו של קסיאן כדי לתקשר ממרחקים.
חיילי הקין ציידו את חייליהם במשרוקיות תואמות, הקיפו את הכוח בראשו רכב, כיתרו אותו וטבחו בחייליו.
לבסוף קסיאן נותר לעמוד לבדו מול כמה אלפי חיילי אוייב.
הוא הביס באותו יום כמה מאות מהם
מעשיו וכוחו העל אנשוי הפכו לאגדה
הוא נפצע אנושות ומת לבסוף
אלה דבריו האחרונים:
“כוחי עצום ורב עד לשבר הרים – אך סוסי לא ירכב”
הוא כשל ונפל על חרבו.]
אני אפסע לי חרש
אל המקום שבו
חולמים המלאכים
אני אשיר להם
שיר ערש
על אהבות
על בגידות
ותככים
על סוסים לבנים
וורדים
על דם ויין
שניגרו בשדות
כנהר
על קרבות שלחמתי
מלחמות שהפסדתי
בארצות רחוקות
בניכר
אשען על גזעו הכסוף של הארז
לבדי ברומו של ההר
ואביט בזריחה
מתוך שתי עיניים עיוורות
ואפרוט על קתרוס בלי מיתר
העולם לרגליי
ככר דשא
נפרש
כשטיח מרוט
אז אראה ואחזה
שוב באור האפל (המוות)
שיזרח
מעליי
במלכות
לא לעד תיסוב מעל שמש
לא לעד
כוכבים יקרצו
מסביב ישנו אור
בתוכי השחור
לי תיטיב אפלה
אם תרצו
היו תלמידים
ומורים
חברים
וגם אהובות
והשאר לא חשוב
כשהשמש תשקע
אז אלך
ובעוד אלף
עם תקיעת קונכיה
עת השמש תזרח
אז אשוב
