[ב- 1979 איבד רזה שאה פאחלוי את כתרו וממלכתו, כאשר כנופיה של אנשי דת קיצונים בראשותו של אייטאללה חומייני השתלטה על ארצו. הם לא עשו זאת לבד. הם פעלו עם קיצונים קומוניסטים, סוציאליסטים ופרוגרסיבים ובמימון מדינות המערב, אנגליה וצרפת.
כאשר אייטאללה חומייני תפס את השלטון הוא הוציא להורג את כל המערביים, הקומוניסטים, הסוציאליסטים והפרוגרסיבים.
רזה שאה ומשפחתו ברחו לפאריז ולאחר לארה”ב. שם חי בגלות עד שנפטר ב-1994. ילדיו עדיין חיים, חולמים על חזרה לאיראן]
המקום אליו
אני הולך
דבר לא ממתין לי שם
מלבד כאב
והמקום אותו אני עוזב
מאחורי
אין בו דבר עבורי
מלבד זכרונות עצובים
ואף אחד לא ממתין לי
שם
לפנים
ויתרתי על אלוהותי
על האלמוות שלי
עבור דבר שאינני זוכר עוד
ואף לא מבין
זכרונותיי זורמים כנהרות
זרועים בגופות
מוכתמים בדם
חתומים בפניי
בסכרים של כאב
כמלך גולה
אשר עדיין פונים כלפיו
כה מעטים
בתוארו
ממשיכים
את ההצגה
אך
ממלכתי נפלה
אני מלך לא עוד
בקרוב הירח
יזרח וישקע
יבוא יום חדש
ועמו ההבנה
שאינני טוב לדבר
מלבד להנהיג
או למות
ואינני יכול להיות
מלך
לא עוד
דבר לא נותר
מלבד הזיכרון העצוב
שלא יהיה עוד
כמו ממלכתי
לעולם
כמו סיומו של חלום
לפני שאתה
מתעורר
ההבנה
שדבר מזה
לא היה אמיתי
ויחד עמה
הכמיהה
שהחלום לא יסתיים
לעולם
שימשך עוד ועוד
לעולם
והידיעה
איך כתוב
התסריט הארור
של כל הסיפור
עד הסוף המר
ומולו
הנסיון ההירוהי
הסטואי
הטראגי
כנגד כל הסיכוייים
האלים
וכוחות הטבע
להפוך את הגאות
לכיוון השני
ובסוף
לא נותר
עוד דבר
מלבד העד
שתי עיניים
בוערות
באפלה
כאשר כולם
כבר עזבו
ורק אתה
נותרת כאן
לבדך
לבדך
מלך
לא עוד
