כתר אחד
ותשעה נסיכים
דמעות של צער
ודמעות של כאב
רחמים וחמלה
על כל מה שאבד
על כל מה שבער
עד עפר
ולא ישוב
אבל לעולם
לא על עצמי
על כל השנים בהן חייתי
כחולם
בין הצללים
לא זכרתי את עצמי
לא ידעתי את זהותי
לא הבנתי את מהותי
הכוכבים שם ממעל
יאירו כעת
את דרכי
ובשמיים
מזלות אחרים
להחסיר מהעולם
ולחבר
את מה שמיותר
ממה שחסר
דרקונים בשמיים
סגולים וכחולים
טירה מזהב ומכסף
ניצבת על צוק ים
יער ירוק עד
עמק אדום מאבן גרנט
והדגם האדיר
של אמבר
שמשכתב גורלות
מגשים משאלות
ומזכיר נשכחות
קורא לי
אליו
הוא יפתח לפניי
את המראות
החזיונות
את הצבעים
לפני שתי עיניי
יראה לי שוב את
הצער
של יום האתמול
ואת שקרי אשליות
המחר
כשאביט שוב לאופק
העננים ישאו אותי
מעלה
מעלה
עורב
דואה
מעל להקת זאבים
נושא הודעה
שבחרב שלופה
ועיניים בורקות
קול קרן ביער
ותיפוף הפרסות
אני בדרכי!
אני בדרכי!
אני אחזור!
אני אחזור!
לאמבר.
אני אחזור
לאמבר.
