הו דני בוי
החלילן
החלילן
קורא
הו דני בוי
צלילי חליל רועים
פועה בהר
מגיא אל גיא
ההד חוזר
קורא
לעת קבורה
הקיץ מת
וכל פרחיו גוועו
מכבר
אתה תלך
אני פה אשאר
לא עוד תשוב
לעת יזהיב
שדה פרחים
או עת ילבין
העמק בשלגיו
אני אהיה
באור
ואילו אתה
בחשכת הליל
הו דני בוי
רק אותך
כלכך אהבתי
הלא תשוב?
והפרחים מתים כולם
וגם אני אלך
אולי
קברי אינו בהר
ולא בעמק
אלא על פני הים
ולא נדם קולי
גלים נושאים עלי
תפילה נוגה
כשאשמע פתאום
את צליל קולך
אדע אז
ואבין
(ש)איני עוד
בין החיים
אם לא תשכח לומר:
“אותך אהבתי”
אנוח בשלווה
עד שתשוב
להיות אתי
ו- אהלך שוב
בצידך
