מתפתלת לה הדרך
בין שדות ומגדלים
מובילה אי שם הרחק
שוטים ונבלים
לאיי הקסם
ליערות קמלים
מעבר לעולם הזה
אל משכנם של האלים
שם שלוש בנותיה של פורטונה
טוות בנול
את רשתות חוטי העכביש
של הגורל
רבים הולכים בדרך
אני אחד מהם
ועד מתי אפסע בה?
זאת לא אדע לומר
עד לארץ המובטחת?
או עד לסוף המר
והיא סלולה בזעם
בדם ועצמות
והשלדים שבצידיה
דגלים וחרבות
ישנו מקום בדרך
בו היא פוגשת
אגם שחור
וקשת בענן
וכשלשם אני אגיע
אנעץ שיני בשמש כבפרי בשל
אתפוס באגרופי
את כל הכוכבים
אצור מהם לי כתר
מנצנוצי זהב ואור אפל
לעטר שיער ראשו של מלך
ושל מלאך נופל
רבים הולכים בדרך
איש מהם לא שב
הם שוכחים מי הם
הם שוכחים את שמם
רבים הולכים בדרך
אני אחד מהם
(אבל)
אני אצליח
במקום בו
כל אחד מהם נכשל
כי הם הולכים קדימה
ואילו אני חוזר בחזרה
למקום ממנו באתי
למקום בו
הכל
החל
