אל מול שחור השמיים
אל מול ברקים כה לבנים
אני שוכב
ומתבונן
בכוכבים
ובחצי הסהר
קליידוסקופ אפל
נשגב
של צורות
בשלל צבעים
בוכה וגם צוחק
ומתחרט
כעת
על תכניות ומגדלים
אשר נשרו בסערה
ברחו
כמו ענני סופה
למרחבים
ועל שכה קצרה
ידי
לחיות שנית
אולי אחזור
ביום אחר
אתנער שוב מעפר
ואשאג
כמו ארי
מי יוכל לומר
מתי יבוא
תורי
יש כה הרבה דברים
שעוד רציתי לעשות
צריך אך לא יכול
לחפון שוב בידי
את רגבי העפר
המתוקים
של האדמה הזו
לא תעצרו אותי כעת
אני אחזור ביום אחר
דומה אך במעט
ושתי עיניי בורקות
לנגוס שוב בכאב
לטעום שוב את המתק
אתם יושבים כעת
סביב שולחן
ערוך מאכלים
שותים כאן לזכרי
ואינכם יודעים
זמנכם כמעט עבר
ממש כמו שלי
הזמן שחקן מהיר
והשעה קרבה
כל אחד מניח קלף
ומהמר
מול השחקן הבא
אך קיים גם המחיר
ולא תהיה
כל הנחה
כי בתוך חלום
לא ניתן להסתתר
ומבין כולם
אתה יכול להיות
רק מי שאתה
ולא מישהו אחר
אני הולך כעת
ושתי עיני פקוחות
ושתי ידיי פרושות
אוחזות במרחבים
וכש- אחזור
אחזור אחר
זקן חכם
יודע ומבין
שכל חיי
מראשיתם
ועד למותי
הכל נקבע מראש
גביע ריק
שריון פלדה חלוד
חרב עץ
כתר זהב מוכתם בדם
יהלומים
וסמרטוטים
רק תפאורה
בהצגה אחת
גדולה
