הם מצאו אותו
שוכב פצוע
על החוף
מסביבו
רק האינסוף
הוא לא זכר
את שמו
אבל
מעל ראשו
זהר כוכב אדום
על פני הים
ו-מתוך אישון עינו
הביט בזעם
ה-שטן
הם קראו לו:
“שחור הזקן”
הוא שייט לו
בין איי הים
שמו הטיל אימה
ב- לבבות
כל שוכני על חוף
הוא צד ו- שדד
את כל ספינות
יורדי ה- ים
מ- אביב עד בוא ה- סתיו
לאור ירח ו- כוכב
עד בלי סוף
ו- בחורף הוא שט
אל תוך
עין ה- סופה
ו- נעלם
ב- לב ה- ערפל
מכשפות ה- ים
הגנו עליו
הן העניקו לו
נעורי נצח
ו- חיי עולם
כל סתיו
עם מנחות עולה
אליהן הוא שט
ב- חזרה
עם יין
פנינים
ו- אוצרות זהב
כל ציי מלוכה
לא יכלו
כ- נגד
זעם ספינותיו
מכשפות הי- ים
הצילו את חייו
הן אהבו את ניגון
שירת מיתרי
ליבו
כפי שבנות תמותה
לא יידעו לאהוב לעולם
הן קראו לו:
שחור הזקן
מכשפות הים
אספו את
רסיסי נפשו
השבורה
בחזרה
הן ברכו את נשמתו
הארורה
הוא לא ימות לעולם
תם ונשלם
תם ונשלם
טעם מלח הים
זעם הגלים
ושאגת התותחים
שחור וזהב ןנצח
על פני הים
האופק האדום
ולהבות הגיהנום
חרבות שלופות ודם
שברי ספינות טרופות
וקרבן אדם
לאלוהיהים
נעורי נצח
ו- חיי עולם
שתי עצמות צלובות
על ים אפל
הוא הפך לאגדה
לא עוד אדם
שחור וזהב לנצח
על פני הים
הוא לא ימות לעולם
שחור הזקן
הוא לא ימות לעולם
שחור הזקן
